הרה"ק רבי אלימלך ויסבלום מליז'ענסק זיע"א, נולד לאביו רבי אליעזר ליפמן בשנת ה' תע"ז, בעיירה טיקטין שבפולין, ונפטר ביום כ"א באדר ה'תקמ"ז – בליז'ענסק.
ככל שגדול היה רבי אלימלך, כן גדולה היתה ענוותנותו וגדולה היתה צניעותו. את הוד קומתו ואת ראשו המגיע השמימה הסתיר בכל הכוח. ואנו – אין לנו אלא מה שליקטנו פירורי פירורים – – –
רבי אלימלך נתקרב אל המגיד הק' ממעזריטש – ממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש והמנחיל העיקרי של תורת החסידות בדור ההמשך – ע"י אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע. יחד עם אחיו יצא לגלות, ובדרכם השתדלו לקרב יהודים לעבודת הבורא בדרך החסידות.
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש, היה המרכז הרוחני שהקים הרבי ר' אלימלך בליז'ענסק ממעצבי דרכה של החסידות בכללה, ואבן שואבת להמוני המוני יהודים, שבאו לפקוד את חצרו ולהתבשם מתורתו ומקדושתו.
גם בחייו, היתה הנסיעה לליז'ענסק מקובלת בעם כפועלת ישועות. הרבי רבי אלימלך רומם את רוחם של חסידיו, וגם אלו אשר הגיעו כדי לקבל ברכה עבור צר ומצוק – קיבלו קודם כל מטען רוחני שהחייה את נפשם והגביה את רוחם.

דרכו המיוחדת של הרבי רבי אלימלך, ביראת שמים טהורה, בענווה שאין דומה לה ובמסירות עצומה למען כל יהודי ויהודי, ליכדה סביבו חסידות לוהטת, והשפיעה בעוצמה על כל הפרט ועל הכלל.
"חמש מאות שנה קודם הולדתו ניזון העולם בזכותו; שתי ידיו – כשתי לוחות הברית ועשר אצבעותיו כעשרת הדברות!" – אמר עליו קדוש ישראל מרוזין זיע"א.
המוני החסידים ספגו ממנו את דרכו הטהורה, קיבלו ממנה עצה ותושיה, ברכות רפואה וישועה, אולם בעיקר קיבלו ממנו דרך תיקון ותשובה, דרך צמיחה והתעלות.